.ראש המשלחת: פבל לויצקי - מעכשיו פאשה
.שימו לב להערות בסוף
יום א' 7.7.02
לפנות בוקר הגענו כולנו לשדה התעופה. וכדי להעביר את הזמן עד לטיסה שיחקנו במדבקות ובבדיקות ביטחוניות (לפחות שתיים כל אחד..) עם אנשי אל-על. כבר בטיסה התגלה האופי היפני של פאשה, שלא הניח את מצלמתו מאז
כשהגענו התנסינו בניווט עירוני תת קרקעי ברכבות התחתיות של מדריד וסיימנו עם לג ארוך של 440 ק"מ לאזור האליפות, לעיר אליקנטה שבדרום ספרד (ולמרבה הצער - לא ירד ברד!)
סיור קצר בעיר הבהיר לנו שבעצם הגענו לבאר- שבע, רק עם יםהגענו למלון ***** (5 אבנים), שבנוסף לנווטים "עניים" מאכסן באגפיו האחרים זקנים ונכים - רמז למה שיקרה לנו לאחר ארבעה ימי תחרות. פאשה בתמימות שאל איפה המפתחות לחדרים, ואז התברר שמה שמפריד ביניהם הן מחיצות בגובה מטר, והם נמצאים בתוך חדר גדול שמכיל בתוכו כ-5 נבחרות שלמות ולכולם שירותים ומקלחות משותפים ואפילו אמבטיות משותפות (בנים ובנות?)
סיימנו את היום במשחק כדורגל סוער אל תוך הלילה עם נבחרות ארה"ב, אסטוניה, ואירלנד. אגב, גילינו שרוב הבנות באליפות מכירות את אודי אזנקוט [משתתף ישראלי יחידי באליפות בשנת 2000]יום ב' 8.7.02
התחלנו את היום באימון מודל למרחק הקצר, בשטח הקרוב לחוף הים. אופי השטח: ניקח את התבליט של ניצנים, מהירות הריצה של רוחמה ונשאיל כמה אורנים מלביא. נערבב היטב ונדחס... והופ! מה יצא... שטח ספרדי תוצרת בית - דומה מאוד לישראל, אבל דורש הרבה ריכוז ושימוש טוב במצפן, ובכף
הבאג היפני התפשט גם אל ערן, שהתחיל גם הוא לצלם במרץ. כולנו תקווה שבאמצעות טיפול נכון הבאג לא יתפשט יותר, ושעם סוף הטיול יחלימו פאשה וערן, אחרי שתיעדו את האליפות מכל כיווןכשחזרנו למלון לחדר האחסון החום והרעב הכניע את כולנו, פרט לפבל (גבוזדב), שהיה בשוונג ויצא מיד למודל השני (קלאסי). לאחר התאוששות וארוחה דשנה, יצאו גם השאר, אחה"צ, לנסות את מזלם בשטח הספרדי. העובדה שהתחנות כבר נאספו, גרמה לדמיון לעבוד שעות נוספות. גם השטח הזה דומה מאוד לישראל: אורנים, סלעים ומדרגות סלע לרוב
בערב נערכו הנבחרות לטקס פתיחה מרהיב. כולם נאספו במגרש המשחקים לפי סדר. ואז נכנסה כל נבחרת בתורה עם סמליה ודגליה לתוך מגרש כדורגל עם דשא סינטטי, לצלילי מחיאות הכפיים הרועמות של הקהל, שכלל בערך 30 אנשים. התיישבנו בחצי מעגל, ובאווירה עליזה יזמנו גלים אנושיים (סוערים במיוחד) והרצנו קטעים על הנואמים המכובדים. השיא היה כשנציג בכיר מספרד ניגש ונישק את הנציגה היחידה מדרום קוריאה, זכר להשפלה שחוו הספרדים שבועות ספורים לפני כן במונדיאלהטקס הסתיים בהפרכת מאות בלונים, ובמטח זיקוקים (לאור יום) שניסה לפגוע בהם אך נכשל
יום ג' (9.7.02) - מוקדמות מרחק הקצר
פבל יצא ראשון וסיים עם תוצאה בינונית. השאר ידעו זאת עוד לפני שזינקו מפני שהוא בתמימותו חזר אל נקודת הכינוס, וכמעט גרם לפסילת כל הנבחרת! תגובתו לאירוע: שכחתי
יקיר יצא שני והותיר שובל אבק מאחוריו שלא הותיר ספק שהוא רץ את המסלול. ורק בירבורון קטן ו-120 שניות הפרידו בינו לבין גמר ב' . למרות הכל יקיר ופבל יצרו תקדים ישראלי מכובד מאוד (הישראלים הראשונים מהנוער שהגיעו לגמר ב') ונקוה שיהיו תקדימים נוספים
לאיל ולערן הלך היום פחות טוב, לכן הם ינסו ליצור חוויה מתקנת בגמר ג
יום ד' (10.7.02) - גמר מרחק הקצר
היום היה לא טוב! (אם אתם עדיין זוכרים את ה"חוויה המתקנת" מאתמול זה הזמן לשכוח מזה). בבוקר שכחנו להגיד אחד לשני שוורטה (בהצלחה בספרדית) ובאמת לא הייתה הצלחה.
פבל זינק שוב ראשון, והוא גם הראשון שהוטעה ע"י תחנת הצופים (11) וחשב שהגיע בשגגה לסיום. התוצאה- ברבור מטופש! לולא אותו ברבור היה מגיע למקום טוב יותר, ואני לא מתכון לגן עדן
ערן מיד עם זינוקו נבלע קליל בין עצי החול באיזו פתיחה מבטיחה. מה גם שאם היה בטוח שהיום, זהו יום ללא טעויות. ואכן, כן, הכל הלך טוב ויפה עד ש... [שימו לב למילת המפתח] עד שסמך על הסינים וטעויותיהם ועשה טעות טיפשית של ילד בכתה 6. בכל אופן, לא נעים לראות את עצמך נופל לתחתית טבלת הנווטים בעוד יכולת להיות באמצעאייל יצא שלישי, ורק בסוף הלג הארוך שם לב ששכח להגיע לתחנה שבתחילתו. טעות מרה זו יחד עם טעותו של פבל שמרו על רצף הכישלונות של היום
גם יקיר בגמר ב' לא הצליח להתחמק מהנגיף, ונדבק בברברת כרונית. תסמיני המחלה שכללו כמה אזימוטים עקומים וברבורונים בכל חלקי הגוף גרמו לתחושה רעה במסלול וכן לתוצאה מאכזבת
לאחר המכה הקשה הלכנו להטביע את יגוננו בים הים תיכוני ובשמש הקופחת. כל כך נסחפנו עם הגלים, שברגע האחרון פאשה נזכר שיש גם אליפות עולם ושצריך להגיש עד השעה 12:00 את רשימת הרצים למסלול קלאסי. בריצה אדירה שלא הייתה מביישת נווט שבדי בשטחו הביתי פאשה הצליח להגיע למארגנים ולהגיש את הרשימה דקה לפני המועד הסופי
לאחר טקס הענקת הגביעים המרגש לאלופי המרחק הקצר, הסתערו כולם על שולחנות האוכל התמימים והדלילים בכל טוב הים והארץ, הכוללים מאכלי ים בלתי מזוהים. מהר מאוד התנפצה התקווה לארוחה בריאה וחזרנו לחדר האכסון רעבים ועייפים אך מאוכזבים. לכן הלכנו לחדש כוחותנו במסעדת אוכל [לשם שינוי]
[בניתוחי הצירים דיברנו,בין היתר, על זה שזה טוב בניווט לתפוס מדי פעם "רכבת" של נווטים, אך צריך תמיד לדעת מתי "לרדת" מהרכבת לפני שהיא טועה]
יום ה' (11.7.02) - המרחק הקלאסי
השטח היה שונה ממפת המודל אך דומה להרי ירושלים, רק יותר גבוה וקצת יותר בוך
זינוק בגובה 900 מ', אורך המסלול 10 ק"מ , 300 מ' טיפוס (500 מ' ירידה) ו-18 טעויות תחנות
אייל זינק ראשון, הלך לו די טוב - הוא אפילו עקף נוט שבדי בתחנה השנייה. ואז שבדי הראה לו מאיפה משתין ה-#&^@$!!! קצב הריצה של אייל היה בינוני והניווט סביר עם טעויות פה ושם. סה"כ 91~ דקות (זמן טוב ביחס לנווט ישראלי)
10 דקות אחרי אייל זינק פבל. והלך לו, כנראה די מצוין! הוא פגש את אייל בתחנה 12 ובתוצאה של 75:55 דקות (59~ מנצח) יצר תקדים נוסף - 27% מזמן המנצחלאחר שעה זינק יקיר לניווט צולע, שתי טעויות בבחירת ציר בלגים הארוכים משכו אותו עוד יותר למטה בתוצאה 93~ דקות בערך
ערן זינק בערך 3 שעות אחרינו. הוא היווה לכמה רגעים כ"אור בקצה המנהרה"
למרבה הצער לאחר 118~ דקות נוכחנו לדעת שאותו "אור" הינו של הרכבתלטענתו הלך לו די טוב. כנראה שרץ לאט מדי
לאחר מכן הלכנו לטירה שנמצאת על פסגת הר לא רחוק משם תצפית טובה על השטח. ניצלנו את ההזדמנות כדי לראות איך רצנו בסוף המסלול ממבט הציפור וגם הצטלמנו
אחרי טקס חלוקת פרסים לנוכח התושבים המקומיים, סעדנו בשטח - היה מגוון רחב מאוד של אוכל ושל החיות המוזרות שהיו בו! (כגון חלזונות...) יאק ,טפו
יום ו' (12.7.02) - יום מנוחה...תודה לאל
!במשחק כדורגל בין הנווטים למארגנים, הוציאו עלינו המארגנים את תסכולם מהמונדיאל, ואנחנו הוכחנו שגם בלי מפה ומצפן אנו יודעים להסתדר. סך הכל משחק שקול. קולות נקישת עץ בערב העידו שפבל קנה קסטניטות
יום ש' (13.7.02) - מרוץ שליחים
עלינו במעלה ההר אל עבר "יער השליחים" בהרגשה שהנה אולי היום, אם נעבוד כולנו יחד, נזכה לראות את שמנו מתנוסס לו בגאווה אי שם בטבלת התוצאות. מכיוון שהיינו ארבעה, בחרנו שלושה שליחים - פבל, אייל ויקיר . ערן הצטרף לקבוצה ניו זילנדית.
פבל זינק ראשון ונבלע בין נהר הנווטים אשר זרם בחוזקה לאורך הזינוק ונבלע ונעלם באופק. הוא סיים עם עדר נוטים ויצר ניצוץ זעיר של תקווה. אך מוטיב מבול הטעויות הסוער כיבה גם אותו !
ליד שמם של הנווטים הישראלים נרשמו מספרים גדולים מידי (חבל שזה לא כסף..), בעוד השוויצרים השוויצריים מבושמים בתוצאות טובות.ערן - מהעבר השני של העולם (הירח) (ניו זילנד) לא החכים יותר והרס את רצף תוצאותיהם היפות.
אי לכך ובהתאם לזאת את היום ניתן לסכם במשפט אחד: א - כ - ז - ב - ה
בערב נבלענו נסענו לטקס סיום בעיירה אחמד טיבי שכביכול אירחה את מרוץ השליחים. זוהי עיירה באמצע שומקום הנידחת, שנמצאת גבוה בין הרים מכוסי הערפל המסתורי. טקס הסיום שלנו- אולי האירוע היחידי שחוו התושבים בדורות האחרונים.הטקס היה ססגוני, וכלל תהלוכה ברחבי סמטאות העיירה מלווה בדגלים ובתזמורת.
במהלך הטקס קיבלנו שי צנוע (וכבד): כל אחד קיבל דגם של סכר, וכל קבוצה קיבלה דגם גדול (ויותר כבד) של... סכר, כמובן. אחר כך הספקנו קצת לחכות לאוכל אך נאלצנו לעזוב לפני שהוא הגיע כדי לתפוס את הטיסה חזרה ממדריד. לצערנו הסכר הגדול לא מילא את תפקידו, ונבלע ונשתף בשיטפון קיא של איזה דני שמרוב שמחה שתה יותר מדי!
סיכום האליפות
במבט לאחור, כמה מהתוצאות שהשגנו היוו התקדמות (אחוזים מזמן המנצח או עצם העליה לגמר ב'). למרות זאת, אין לנו ספק שהיו כמה תוצאות מאכזבות שבהחלט לא שיקפו את היכולת הנווטית שלנו, ושיש עוד מסקנות רבות שעלינו להסיק בנוסף לאלו שהוסקו, על מנת להשתפר לקראת הפעם הבאה ונשיג תוצאות טובות יותר, מה שהוכח הפעם כאפשרי. מי ייתן ותהיה אליפות זאת לפתח להצלחה שלנו בעתיד.
הערות
.א' - היומן נכתב בצרורה הומוריסטית אך אנו לקחנו את האליפות בכל הרצינות
.ב' - מי שעדיין לא הבין - טקסט שכתוב
.ג' - מה שכתוב [בסוגריים מרובעים] הינו בגדר הערת המחבר