| מידע נוסף | המושבה גבעת עדה, שנקראת על שם אשתו של הברון בנימין אדמונד דה רוטשילד עדלאידה (עדה), הוקמה בשנת 1903 על ידי שמונה משפחות, בעיקר בני זכרון יעקב (ה-"מוכתר" הראשון של גבעת-עדה היה אבאל'ה תשבי, בן שפיה ואחיו של ישראל תשבי, שמשפחתו עדיין מתגוררת בזיכרון יעקב). גבעת-עדה הוקמה כמושבה חקלאית ועד אמצע שנות ה- 90' של המאה ה-20', עת התחילו ההרחבות ותוספות האוכלוסייה המאסיביות, הייתה החקלאות מקור גאווה ואבן יסוד בחיי המושבה. בתחילה ענפי המשק עיקריים התבססו על פלחה וגידולי בעל. עם הנחת קווי מים בשטחים החקלאיים נכנסו גם גידולי שדה (ירקות כמו מלפפונים, עגבניות, חצילים, גזר וכו') אולם במהרה גידול ענבי היין התבסס כענף החקלאי העיקרי של חקלאי גבעת עדה. מאמצע שנות ה-80' של המאה ה-20, עם ירידת הרווחיות וירידת קרנה של החקלאות במדינה, חל פיחות גם במשקים החקלאיים בגבעת עדה, אך למרות זאת, רבים מבני הוותיקים נאחזים בקרקע ובחקלאות, המהווה עבורם סמל וגורם בעל ערך רגשי ואידאולוגי.
לגבעת-עדה מקום של כבוד בתולדות הציונות ובניית היישוב היהודי בארץ ישראל. שנים רבות הייתה גבעת-עדה אי-בודד של התיישבות יהודית בלב שטח שנשלט על ידי יישובים ערביים. גבעת-עדה סבלה רבות מפרעות הכנופיות הערביות בתקופת המאורעות, ובעיקר בשנות ה- 20' וה- 30' של המאה ה-20. זכורים במיוחד שני מאורעות קשים בהיסטוריה של גבעת עדה: פריצת כנופיות ערביות לתוך המושבה ורציחתה של נעמי גולדברג (לעיני בנותיה) וחטיפתם ורציחתם של שלושה נערים מבני המושבה (ממשפחות: אוורבוך, קרופיק ומרגלית |