| מידע נוסף | אזור הניווט נמצא בצד הדרומי מזרחי של הר הכרמל, בגבולו עם רמת מנשה. גבול זה הוא מעבר טבעי נוח מחוף הים לעמק יזרעאל, ובו עובר אחד מסעיפיה של דרך הים ההיסטורית.
על פרשת המים נמצא צומת דרכים חשוב, שהפך לאחד ממחלפי כביש חוצה ישראל. הכביש מכונה כיום ואדי מילק, שיבוש של השם הערבי שלו: ואדי מליח - הואדי בו עברו שיירות המלח.
בתוך שטח הניווט, הנמצא מצפון לצומת, אנו נתקלים בחורבות הכפר אום-א-זינאת, שפרושו אם המקושטות. הכפר שימש בסיס לכנופיות ערביות, שהתנכלו לישובים העבריים ברמת מנשה במאורעות 1936 ובראשית מלחמת הקוממיות, עד שנכבש בידי צה"ל ונהרס. על אדמות הכפר הוקם המושב אליקים, על שמו מפת הניווט
אליקים הוא אחד המושבים המצליחים של עולי תימן שנוסד בשנת תש"ט – 1949. מספרים ותיקי המושב בלשונם הציורית: "כאשר הביאונו לכאן, הכל מסביב היה קוצים, היו כאן כמה אוהלים... אמרו לנו: 'קודם כל תבערו את הקוצים'. ביערנו את הקוצים, ובמקום אדמה מצאנו אבנים. אמרו לנו: 'תתחילו לסקל את האבנים'. התחלנו לסקל תלי תלים של אבנים, עמלנו שעות בשמש הלוהטת, והוצאנו אבנים. גמרנו ערימה אחת וחשבנו לתומנו כי הגענו לקרקע, ומצאנו עוד ערימה. עד שבאנו לכאן לא ידענו כי יש כל-כך הרבה אבנים בעולם. כשגמרנו את יום העבודה לא יכולנו להתקלח, כי בבתי הכפר לא היו מקלחות, ואפילו מקלחת ציבורית לא היתה. מזל היה לנו כי המדריך הראשון שלנו היה אחד מאתנו. בימים הראשונים היה מחסור בלחם, והוא היה מחלק אתנו את ככר הלחם שלו. הוא היה כמו אבא שלנו. היה הולך ומשתדל בכל מקום למעננו."
אבל בסוף היה שכר לעמל המתישבים. כאשר התגלתה הקרקע הוקצבו 35 דונם לכל משפחה. כך החלה לגדול תבואה באליקים, וניטעו עצי פרי במטע המשותף. אחריהם הגיע תור הרפת והלול.
נכתב על ידי מיכה נצר |