כמה נווטים ביקשו ממני את התוכן של הכתבה. לצערי אסור לי לתת אותו במלואו, אז אתן פה כמה נקודות מרכזיות שנשאלתי עליהן:
איך המוח יודע איפה אנחנו נמצאים?
כתבתי בזמנו על המנגנון שאנו מאמינים שבאמצעותו המוח מנווט ומתמצא במרחב, מוזמנים לקרוא כאן
האם לא די בשימוש בעיניים כדי לזהות איפה אנחנו?
לא, העינים רק קולטות את קרני האור מהעולם, המוח הוא זה שמפרש אותן.
האם אפשר לשפר יכולות ניווט?
כן, כמו רוב היכולות המוחיות, גם ניווט אפשר לשפר באמצעות אימון. אין פה נוסחת קסם, רק הרבה אימונים קשים ועבודה יומיומית יכולים לשפר את היכולת שלנו. המלצתי לקוראים לעסוק בניווט ספורטיבי, וסיפרתי קצת כמה זו חוויה כיפית ומאתגרת, שגם משפרת לאחר מכן את יכולת ההתמצאות הכללית במצבים אחרים.
האם אפליקציות ניווט יכולות לגרום לחוש הכיוון שלנו להתנוון?
בדיוק כמו שאימון ושימוש ביכולות הניווט ישפרו אותן, גם חוסר שימוש יכול לפגוע ביכולת הניווט. אבל העזרות באפליקציות ניווט לא בהכרח אומרת שנאבד את הצפון. אני בטוח שרבים מהנווטים כאן משתמשים באפליקציות כאלה ועדיין מנווטים לא רע בתחרויות. מדוע? כי אתם עדיין עובדים על יכולת הניווט שלכם במסגרות ואמצעים אחרים.
(יש עוד הרבה מה להגיד על "מה מתנוון והאם זה טוב או רע", אבל לא נשאלתי על כך וזה דיון רחב הרבה יותר, אולי בהזדמנות אחרת)
האם יש הבדל ביכולת ההתמצאות במרחב של גברים ונשים?
אין שום הוכחה לכך, זהו מיתוס.
האם יש מחלות מוכרות כלשהו שקשורות לפגיעה בהתמצאות?
בהחלט. המוכרת שבהן היא מחלת האלצהיימר. ההיפוקמפוס, האזור שחשוב להתמצאות במרחב (כמו שמופיע בשאלה הראשונה), הוא אחד האזורים הראשונים שנפגעים באלצהיימר, לכן פגיעה באוריינטציה נפוצה מאוד במחלה הזו, ולפעמים אפילו שומעים ברדיו שהמשטרה מבקשת את עזרת הציבור בחיפושים אחר אדם מבוגר חולה אלצהיימר שיצא מביתו ונעלם.
חוץ מזה, ניסיתי לתבל כמה שאפשר את התשובות שלי בסיפורים מעולם הניווט, ואולי מישהו שיקרא את זה ירצה להצטרף
אני מקווה שבפעם הבאה אתראיין גם לערוצים פתוחים
מקווה גם שנהנתם והשכלתם
יואב