כל כך מעט פעמים בעבר התקיים ניווט בברעם (ועוד בשישי אחה"צ!), שלא יכולתי לפספס את ההזדמנות הזאת, וכל המשפחה שמחה להצטרף. עקב אילוצים קודמים יכולנו לצאת מהבית רק בסביבות 12:30, ונכונה לנו נסיעה מייגעת צפונה, עם הרבה פקקים ועומסים של יום שישי בצהריים.
לבסוף הגענו לכפר ורדים, כמתוכנן, ושם פרקנו ציוד, התלבשנו ומיד יצאנו שוב - לברעם. הגענו לכינוס - החדש, המקורי והנחמד מאוד - ממש בסוף חלון הזינוקים. עד שהלכנו לזינוק, המארגנים כבר התחילו לקפל סרטים, אבל כמובן שנתנו לכולנו לזנק.
תחילת הניווט שלי היתה ממש גרועה. בתחנה הראשונה חשבתי שהתחנה היא בקצה הערוץ, כשבפועל היתה במפגש ערוץ וגבול צמחיה, ועוד יותר בפועל - לא היה שום גבול צמחיה ברור, כך שמצאתי עצמי אובד עצות כבר בהתחלה. לבסוף הבחנתי בתחנה אי שם במורד הערוץ. תחנה 2 סתם תקפתי גרוע, ובתחנה 3 שוב הסתבכתי עם הצמחיה, שבשטח היתה עוד פחות ברורה מאשר במפה. לא היתה לי נקודת תקיפה טובה, ובסוף נעזרתי בניר יסעור, שזינק קצת אחרי ומצא אותה לפני.
ההמשך היה בסדר עד ל-8, בה שוב איבדתי זמן, הפעם פחות באשמתי. התחנה מוקמה כנראה במקום, אבל על פרט נוף (שיח קטן) לגמרי לא בולט ולא מיוחד, וכשעברתי לידו בכלל לא הסתכלתי לכיוונו. גם ב-10 פיספסתי את התחנה בכמה מטרים, אפילו שראיתי אותה בדרך ל-7... השלוחה הקטנה של התחנה לא היתה ברורה מכיוון הגעתי. באמצע הדרך ל-12 איבדתי ריכוז לכמה שניות, ובמקום להמשיך לעלות לשביל אליו רציתי להגיע, ירדתי ונקלעתי לשביל אחד נמוך מדי. פיציתי על כך בעליה מתונה לאורך המדרון, ודווקא היה די נוח. העליה ל-13 סחטה את שאריות האנרגיה שלי, ומזל שמשם ועד לסיום הכל היה בירידה או במישור.
לסיכום המסלול שלי - מעניין ומאתגר מבחינת הניווט הגס, אבל הרגשתי שהמפה לא מספיק מפורטת/מעודכנת מבחינת התכסית, וזה גרם לי להרגיש ש"חסר בשר" בניווט העדין.
כשגמרתי את המסלול שלי השעה היתה כמעט 5. מיד חשבתי על איל, שנשלח לבדו למסלול הקצרצר, ועדיין לא חזר. צירפתי אלי את יעל, שכבר חזרה מאותו מסלול, ויצאנו שוב לשטח בסדר תחנות הפוך כדי לאתר אותו (אם לא היינו מזנקים מאוחר, ואם שעת השקיעה לא היתה מתקרבת, הייתי מאפשר לאיל להמשיך עצמאית, אבל הבנתי שהוא כנראה כבר לבד בשטח, וזה הלחיץ אותי).
רוב תחנות הקצרצר התרכזו בוואדי של תחנת המים בין 11 ל-12 בארוך. הלכנו לשם, וניצלתי את האקוסטיקה הטבעית כדי לקרוא לאיל. אחרי פעמים שמענו אותו עונה, ונפגשנו באנחת רווחה הדדית. מסתבר שהוא ניווט יפה עד תחנה 8, אבל פיספס את תחנה 9 למרות שעבר בסמוך אליה, ואז התחיל לבזבז זמן בחיפוש בחלקת יער סמוכה. הוא כבר היה קצת לחוץ (התקשר לנעמי, אבל היא עדיין ניווטה באותו זמן, ואני בכלל שכחתי שהוא יצא עם טלפון...), והנוכחות שלנו באה לו בול בזמן. המשכנו יחד עד לסוף המסלול, והגענו אמנם אחרי שעת הגג, אבל עם כל התחנות בצ'יפ, ועם תחושה ש"מה שלא הורג מחשל". דרך אגב, המסלול הקצרצר היה מצויין, ולגמרי מתאים מבחינת רמת הקושי - לצערי לא התאפשר לאיל להתחיל אותו בשעה מוקדמת יותר, ולהשיג חוויית הצלחה מלאה יותר.
כשחזרנו שלושתנו לכינוס, הוא כבר היה ריק מנווטים (למעט קומץ מחנאים אמיצים) וממארגנים (שהלכו לאסוף תחנות). נעמי חיכתה לנו כמובן, ואז איל ואני פרקנו את הצ'יפים שלנו בעזרת יוחאי שפי שהופקד על הטאבלט. רוח קרירה כבר נשבה, ומיהרנו לנסוע בחזרה לכפר ורדים.
תודה למועדון גליל על הנכונות "להוציא מהנפטלין" את מפת ברעם, על המסלולים והארגון, והאווירה הלבבית.
הודעה זו נערכה 1 פעמים, תאריך עריכה אחרון 19/10/2019 21:02:24