אחרי יומיים של חורף אמיתי, כבר אי אפשר היה להישאר בבית. ניווט ביער שגב עם או בלי גשם (האמת - רצוי בלי...) אמור לספק את הסחורה. בדרך מכפר ורדים, כשעליתי מכיוון כרמיאל ליובלים, הנחל שעל גבול מפת יעד זרם בשצף, אפילו בלי שירד גשם! אכן אווירה אירופאית שאינה אופיינית לארץ.
הגעתי מצוייד היטב עם כמה שכבות ביגוד והרבה בגדים להחלפה, אבל לרובם לא נזקקתי. היה קריר (לא קר), לא הרבה רוח, ולכן הסתפקתי בבגדים הרגילים + כובע מצחיה שהוא ציוד חובה למרכיבי משקפים בימים עם סיכוי לגשם או לטפטוף מענפים. חימום קצר בדרך לזינוק (אפילו הפלגון הצמוד לכינוס זרם), ויצאתי לדרך.
ניחשתי שהלג הראשון יהיה לתחנה 2, אבל בפועל היתה עוד תחנה באמצע. כבר הכנתי מראש את בחירת הציר והשתמשתי בה בשמחה. רק חבל שמרוב ניווט גס שכחתי את הניווט העדין, מה שהוביל לטעות מיותרת לגמרי בתקיפה לתחנה 1.
הלגים הבאים היו מהנים מאוד ביער הרטוב. רק להיזהר ממשטחי הסלע, ולהתעלם מחלק מהסינגלים (בקשר לכך - אני חושב שבשטחים עתירי סינגלים, או שכל הסינגלים צריכים להיות מעודכנים במפה לקראת הניווט, או שצריך למחוק את כולם מהמפה, כדי ליצור וודאות ועקביות בראש של הנווט).
לתחנה 8 מצאתי ציר עם מינימום טיפוס, אבל שוב פיספסתי בניווט העדין. גם ב-9 קצת ירדתי מקו הגובה הרצוי, ואז אחרי תחנה 10 הגיעה העת לשלם בריבית על כל הירידות המהירות. בתחנה 12 כבר חשבתי שזהו - כמעט סיום, ואז גיליתי שהעליה הכי קשה עדיין לפני. שוב ניווט גס מוצלח, אבל כשהייתי ממש קרוב לתחנה פתאום היססתי וחשבתי שאני נמצא דרומה יותר בשלוחה, ולכן רצתי צפונה כ-150 מ' מיותרים, ושוב דרומה - מעצבן. ל-14 כבר הגעתי די עייף, וללא מספיק חמצן כדי להבין את כל הסימונים האדומים. לא היו סרטים מוליכים, ולכן גם טעיתי קצת בפניה ל-100, וגם הופתעתי לגלות את תחנת הסיום צמודה לה (לא כמו במפה). אני חושב שבהינתן השינויים באזור הסיום והשער הסגור, היה עדיף לסיים את המסלול בנקודת הזינוק.
לסיכום, המסלול היה אחלה. בחירות ציר מעניינות ושטח שכיף לרוץ בו. הצטיינתי בניווט הגס וקצת פישלתי בניווט העדין. הופתעתי לגלות שרצתי כמעט 9.5 ק"מ (על מסלול של 6.4 ק"מ בקו אווירי). הטיפוס המצטבר היה נמוך מהערכת המארגנים - 280 מ' במקום 345).
אחרי שפרקתי את הצ'יפ מיהרתי לאוטו להחליף בגדים לפני שאתקרר, ואחרי שיטוט קצר נוסף בכינוס נסעתי הביתה. השטח היה נהדר במזג האוויר הסגרירי הזה, אבל הכינוס הרטוב היה קצת פחות מושך...
תודה ליניב ריינהרץ על תכנון המסלול ועל ניהול התחרות (שניהם לראשונה?), ותודה למארגני מועדון גליל שלא נרתעו מתקיים את התחרות במזג אוויר לא אופטימלי.